בע"ה
כ"ו תמוז תשע"ט
29 ליולי, 19
פוסט קטן על בטיחות
היום, בשעות אחר הצהריים המוקדמות, אני מקבל הודעה מאיש המשלוחים לפתח תקווה. כותב שהבחור שהיה אמור להגיע לאסוף את החבילה היום עדיין לא התקשר לתאם איסוף.
מוזר.
אני יודע שהוא צריך את ההזמנה די דחוף.
אני מרים אליו טלפון.
בקול הרבה פחות מרומם בהשוואה לשיחות הטלפון הקודמות שלנו, הוא מספר לי שהבוקר הוא נחתך בעבודה ועכשיו הוא עם תפרים.
אני רוצה להגיד משהו בעניין:
הלקוח היקר הזה שלי שנפצע הבוקר, הוא ודאי לא פחות מוכשר מכל אחד אחר כשמדובר בעבודה בעץ.
כולנו בני אדם וכולנו עלולים לטעות.
לפני כמה ימים סיפר לי חבר יקר/לקוח על מישהו מאיזורינו שכמעט הוריד לגמרי שלוש אצבעות על מסור השולחן (ברוך השם, חוברו חזרה בניתוח). אותו אחד צבר בערך פי אלף יותר שעות מסור שולחן ממני.
אני רק רציתי להזכיר לעצמי שאם אני לא אקשיב לקול הפנימי שלי שאומר לי מתי אני קרוב מידי לקו האדום של הבטיחות, אני עלול לאבד רגעים של תענוג בסדנת העבודה ואולי גם משלמות הגוף.
אני מקווה לפרסם בקרוב טבלה של אביזרי בטיחות הנדרשים למכשירים השונים, אבל מעבר למידע הטכני, הראש צריך כל הזמן להיות מוכוון בטיחות.
למשל: כמה קל לנו להגיד "2 דקות של רעש מסור שולחן, לא כזה נורא".
נזקי רעש מצטברים לאורך שנים ומי שלא רוצה מכשיר שמיעה בגיל 50 שלא יוותר על מגיני שמע (טובים) בכל הפעלה של כלי רועש.
מי שיטען שאביזרי בטיחות זה פשוט מכביד- אני בהחלט אסכים איתו.
אני רק נזכר בחבר שסיפר לי איך נכנס לו שביב עץ לעין בעבודה עם מסור אנכי (Jigsaw, שמשום מה אנשים נוטים לקרוא לו בעברית ג'קסון) מכיוון שלא עבד עם משקפי בטיחות.
רפואה שלמה ללקוח היקר שלי.
עבודה משמחת ובטוחה לכל עם ישראל.
כל טוב.
אסף
