בע"ה
יט' במנחם אב, תש"פ
9 לאוגוסט, 20
שקר החן והבל היופי
שלום לכולם.
תכננתי לכתוב פוסט שונה לגמרי, אבל לאחר לא מעט שיחות טלפון אני מעדיף להקדיש את הפוסט הזה לבחירה של גימורים לעץ.
אנסה להסתכל על עניין הבחירה של הגימור המתאים לעץ מזווית שונה ממה שהרבה אנשים עלולים להיות רגילים אליה.
אז לאחר ש:
תכננו את העבודה (או שאילתרנו...)
בחרנו את סוג/ סוגי העץ המתאימים (או שהשתמשנו במה שהיה זמין...)
חתכנו, הקצענו, או חרטנו, שייפנו וליטשנו
חיברנו את החלקים
ועכשיו העץ מוכן לשלב הגימור.
ההנחה הבסיסית של הדיון שלנו היא שכמעט כל סוג גימור שניישם יגרום לעץ להראות יפהפה.
אני זוכר שהייתי צופה בסירטוני יוטיוב, שם עצים אקזוטיים היו מלוטשים היטב ומקבלים על גבם גימורים שונים.
באמת שהלסת קצת נופלת.
תוצאות מדהימות ביופיין!
חומרים עם שמות מתוחכמים שנראה שמעידים על חומרים מורכבים מעידן החלל המתקדם, נתונים מעניינים לגבי התגובות הכימיות בין החומר לעץ ובעיקר... המראה המדהים של העץ לאחר גימור!
אתם מסיימים כזה סירטון עם רצון מיידי לחפש באמזון את אותו הגימור בדיוק ולהזמין אותו עם שליח עד הבית בתוך יום וחצי.
אבל...
אם נסתכל באמת על הנתונים הטכניים ואם נתעניין קצת אצל משפצי רהיטים, כאלו שנפגשים עם הגימורים השונים לאחר כמה שנים, התמונה שונה לחלוטין.
דוגמאות:
פוליורית'אן Polyurethane (נקרא בטעות גם פוליאוריטאן):
גימור בעל תכונות פיזיקאליות מבניות מצויינות ועמידות טובה יחסית לחשיפה לחום, נותן מראה יפהפה לעץ.
או למשל-
לכות למיניהן, ובטח הלכות הדו-רכיביות (דו-קומפוננטיות) שמכילות גם לכה וגם פוליורית'אן.
אז נגיד שמישהו מחליט ליזום ולבנות בעצמו שולחן אוכל למשפחה.
מכין תוכניות, קונה עצים, חותך, מקציע, משייף, מחבר את החלקים ו...
מגיע לחנות ומבקש מהמוכר את הפוליורית'אן הכי חזק או לכה דו-רכיבית ספור דופר או פשוט לכה....
ואז מגיע שלב יישום הגימור.
הערה אישית-
לדעתי ליישם כל אחד מהגימורים הללו זה פשוט לא נעים!
אפילו עם עובדים עם הגירסאות הלא רעילות או הפחות רעילות של המוצרים.
ליישם גימור ולהיות בחשש מתמיד שלא תנשור לי שערה על הגימור, שלא ינחתו חלקיקי אבק על הגימור, שלא תהיינה לי נזילות בגימור.... פשוט לא נעים.
עד כאן דעתי.
אבל ידידינו צולח את שלב יישום הפוליורית'אן או הלכה בהצלחה והשולחן החדש לבית נראה פשוט מדהים!
יומיים שלושה לייבוש סופי והשולחן מוכנס לבית אחר כבוד.
ואז...?
מה זאת אומרת?
קדימה, לאוכל, ולשימוש היומיומי.
ומה זה כולל?
הקטנצ'יק העביר את שיני המזלג על השולחן כדי לבדוק,
הבעל הניח את צרור המפתחות על השולחן ועליהם את הדואר ומישהו שפשוט נשען על ערמת הדואר השאיר את חותמת שיני המפתחות על הגימור,
בטעות הניחו סיר חם ישירות על השולחן ללא תחתית,
עם הזמן פינות פאות השולחן קצת התבלו
ועוד כהנה וכהנה.
השולחן כבר לא נראה כל כך....
טוב, זה טבעם של חומרים.
ומה עכשיו?
חידוש!
קדימה, נחדש את גימור השולחן!
שאלה:
האם ניסיתים אי פעם הסיר פוליורית'אן או לכה מעץ וליישם גימור מחדש?
חומרים עמידים, זוכרים?
זה או:
א. להשתמש חומרים סופר רעילים על מנת להסיר את הגימור הקיים (אני מכיר בישראל רק מסיר אחד של לכות ופוליורית'אן שהוא לא רעיל וידידותי למשתמש ראו כאן).
ב. ללטש ולמלא את החלל סביבכם באבק מסוכן לנשימה.
ומה הלאה?
שוב סבב חומרים עמידים וחידוש אגרסיבי?
שאלה:
למה לא לעבוד מראש עם חומרים שהם ידידותיים מכל בחינה למשתמש?
מאד איכותיים ונראים מעולה על העץ.
חומרים שהם בהגדרה קלי קלות ליישום וקלי קלות לחידוש!
הצעות לסדר היום?
בבקשה:
שמן טאנג
שעוות
שלאק
משחות גימור.
לדוגמא:
שלאק לא מציע את רמת העמידות לחום של פוליורית'אן אבל הוא כלל לא רעיל, וגם-
ליישם שלאק זה קל, מהיר ופשוט ולתקן פגם בגימור שלאק זה 5 דקות.
הדבר נכון גם לשעוות ומשחות הגימור.
שמן טאנג חודר לתוך העץ כך שלגביו צורך ברענון מופיע בחשיפה לתנאי חוץ.
אגב,
בגירסא מעט שונה-
הבעיה מופיעה פעמים רבות גם אצל אנשים שמבקשים לבנות דק או פרגולה.
לרוב, האנשים עצמם או אנשי מקצוע המתמחים בבניית הדקים/ פרגולות משקיעים את רוב מירצם בבנייה עצמה.
כשמגיעים לשלב הגימור שמים גימור ששמו נשמע מבטיח.
אחרי 2 דקות הדק נראה מדהים.
אחרי חודשיים פחות.
אחרי קיץ...
כבר יצא לי לשוחח עם אנשים שמיישמים את הגימור לדק בפעם השלישית.
ושוב ללטש את כל הדק ושוב לקנות חומרים ושוב ליישם...
חכם- עיניו בראשו.
סוף מעשה במחשבה תחילה!
כל טוב ובשורות טובות.
אסף
