בע"ה

י' באייר, תשפ"א

22 לאפריל, 21

גימור עץ בתנאי חוץ

 

שלום וברכה לכולם.

לקראת האביב המשמש ובא, הפוסט הזה יעסוק באחת הסוגיות היותר רגישות בתחום עבודות העץ בישראל:

גימור דקים, פרגולות, ספסלים וכדומה, החשופים לתנאי חוץ.

אני רוצה להקדיש את הפוסט הזה לכל מי שחושב שיכנס לטמבוריה או לחנות חומרי בניין ויצא עם שמן דק איכותי שיחזיק 20 שנה.

וגם לכל אלו שכבר שנים נאבקים במחזורים של פעם בשנה-שנתיים על מנת לחדש את מראה הדק שעלה להם לא מעט כסף.

אנסה לדחוס לתוך הפוסט הזה לא מעט מידע רלוונטי בצורה תמציתית.

אז בואו נתחיל.

קודם כל יש לומר שבהשוואה לחומרים אחרים, כמו אבן, זכוכית ומתכת, לעץ יש מקדם עמידות נמוך לתנאי חוץ.

כלומר- עץ כשלעצמו, ללא גימור, לא עמיד לאורך זמן לחשיפה ישירה לתנאי חוץ.

הדבר משתנה בין סוגי העצים השונים, אבל אפילו סוגי העצים היותר עמידים יחסית לתנאי חוץ, דוגמת ארז, איפאה וטיק, בסופו של דבר יגיעו למצב לא טוב בחשיפה רציפה לתנאי חוץ ללא גימור מתאים.

אתגר החשיפה של עץ לתנאי חוץ מוכר וידוע למין האנושי מזה אלפי שנים.

נסיונות התמודדות "חדשניים" עם חשיפה לתנאי חוץ, כדוגמת גימור בלכות, פוליורית'אן או אפוקסי הניבו תוצאות לא טובות.

למה?

כשעץ סופח מים או מאבד מים, לרוב הוא ישנה את צורתו. (קצת יוצאות מהכלל הזה הן קורות מנוסרות בתצורת Quartersawn, אבל זה פחות רלוונטי לעניינינו).

אני לא מכיר אף חומר בעולם שמסוגל למנוע מעץ לשנות צורה כשאחוזי הלחות שבתוכו משתנים.

זה פשוט סודק או ממש מפצפץ כל לכה, פוליורית'אן או אפוקסי קשיחים שמיושמים על גבי העץ.

אגב, הסיבה לשינוי הצורה היא המשיכה המאוד מאוד חזקה שקיימת בין מולקולות המים לבין מולקולות מסויימות ברקמת העץ, בעיקר מולקולות הצלולוז שהן מרכיב עיקרי בדופן תאי הצמחים.

כשמולקולת מים נקשרת למולקולת צלולוז היא עושה זאת דרך קשרי מימן (מכאן מגיע המושג "מים קשורים" בעץ) ויותר מכך, מולקולת המים מתמקמת בניצב לסיב הצלולוז וזה מרחיב את נפח דופן תא הצמח.

מכירים את התופעה שעץ יבש "מתנפח" כשהוא פוגש מים?

עכשיו אתם מבינים גם למה.

מרגע שמים חודרים לתוך העץ, העלייה הזו בנפח העץ היא כל כך בלתי ניתנת לשליטה שבימי קדם היו תוקעים מקלות יבשים בסדקים בסלעים ענקים שרצו לחצוב ופשוט.... מרטיבים את אותם מקלות יבשים.

התוצאה- המקלות היו מתרחבים וסלעי הענק היו מתבקעים.

בשורה תחתונה- לכות, פוליורית'אן ואפוקסי לא צלחו את המשימה של לגמר עץ לאורך זמן בתנאי חוץ.

ואז חברות גימורים אמרו:

'אין בעיה! אם לא פולימר על גבי העץ- נייצר פולימר בתוך העץ!'

איך מייצרים פולימר בתוך העץ?

בוודאי- שמן!

הרי שמנים חודרים לתוך העץ.

ואז חברות שונות של גימורי עץ לקחו שמנים זולים, לרוב סינטטיים, ופשוט אנסו אותם לייצר פולימר.

איך אונסים שמן לא איכותי לייצר פולימר?

או על ידי חימום לטמפרטורות גבוהות (שזה מייצר שמן מסוכן!!!! חפשו בעניין דו"ח של ארגון הבריאות העולמי) או על ידי חומרים "מיבשים" (סיקטיבים) שחלקם הם ממש לא משהו שהייתם רוצים לפגוש.

אבל גם הנסיון הזה לא צלח...!

למה?

אומנם, פולימר נוצר (לא תמיד...) אבל איכותו ירודה. הוא פשוט לא מחזיק בתנאי חוץ.

הוכחה-

שאלו את כל אותם אנשים שהשתעבדו לדקים ולפרגולות שלהם ומחפשים (לשווא...?) כל שנה שנתיים פתרון חדש לדק או לפרגולה בטמבוריות או בחנויות חומרי בניין.

אומנם, דבר אחד השכילו לעשות אותן חברות גימורים שמייצרות שמנים לדקים:

הן הוסיפו לשמנים שלהם פיגגמנטים!

למה זה טוב?

ובכן,

אלברט איינשטיין לא קיבל את פרס הנובל שלו על תאוריית הייחסות.

אלברט איינשטיין הצליח לסכם ולהביא לכלל כללים פיזיקלים מנוסחים עבודות שביצע בעצמו וביצעו חוקרים עשרות שנים לפניו בתחום שנקרא בפיזיקה:

האפקט הפוטו-אלקטרי.

בקצרה-

כשאנחנו רואים צבע בעולם- זה אומר שיש פיגמנט.

מה יודע פיגמנט לעשות?

לקלוט אנרגיית אור ולתרגם אותה ל"קפיצה" של אלקטרונים בדרגות האנרגיה.

כשאותם אלקטרונים "שקפצו" חוזרים לרמת האנרגיה המקורית שלהם, הם משחררים אנרגיית אור ברמה מסויימת שנקלטת בעינינו כצבע מסויים.

איך זה רלוונטי לדקים ופרגולות?

יש שני מישורים בשימור עץ בתנאי חוץ-

א. שימור רקמת העץ מבפנים.

ב. שימור מראה העץ מבחוץ.

שני המישורים הללו לא תלויים אחד בשני.

רקמת העץ מבפנים יכולה להיות הרוסה עכב החשיפה לתנאי חוץ, אולם הדק או הפרגולה יראו טוב מכיוון שיש להם על גביהם פיגמנטים שמסננים את השפעת השמש על מראה פני העץ.

אגב, זו הסיבה שפעמים רבות צבעים איכותיים לתנאי חוץ יעשו עבודה טובה יותר מכמעט כל מוצר אחר לתנאי חוץ.

אז האם יש פתרון טוב לתנאי חוץ?

חיובי.

קוראים לפתרון: שמן טאנג בתוספת פיגמנט.

היכולת של שמן טאנג לעמוד בפני אתגרי תנאי חוץ אינה ברת השוואה לכל "שמני הדק" למינהם.

שמן טאנג פשוט מייצר עמידות בדרגה אחרת בתוך רקמת העץ על ידי פולימר שעמיד אפילו למים רותחים.

כהשלמה לפולימר שמן הטאנג בתוך העץ- הפיגמנט משמר את מראה העץ מבחוץ.

טיק ואיפאה מקבלים 3-4 שכבות.

אלון מקבל 4-5 שכבות.

אורן מקבל 5-6 שכבות.

תחזוקה:

פעם בשנה- רענון של שכבה אחת.

אין שום צורך להסיר את הגימור הקיים (להיפך...!) ולא מיישמים הכל מחדש.

חסרון:

בטווח המיידי- גימור של עץ בתנאי חוץ על ידי שמן טאנג יקר יותר מכל שמן דק שתמצאו בטמבוריות אבל לטווח של שנים הוא הרבה יותר זול.

עוד נקודה- שמני דק תמיד יהיו רעילים.

שמן טאנג לא רק שאינו רעיל, הוא מאושר למגע עם מזון.

עוד נקודה חשובה:

מתי מיישמים את הגימור?

תמיד עדיף ליישם גימור לתנאי חוץ במהלך האביב או הקיץ.

למה?

כמו שראינו, מים נמשכים חזק מאד לתוך העץ ולכן תמיד "ישלפו" שמן שנמצא בתוך העץ.

כלומר- גשם וגימור דקים לא ממש מסתדרים יחד.

לוקח לשמן טאנג 30 יום להתפלמר לרמה גבוהה.

מים לא מסוגלים "לשלוף" את הפולימר של שמן טאנג מהעץ והעץ הופך אטום למים, ולכן נעדיף ליישם גימורי תנאי חוץ באביב או בקיץ.

עוד בעניין תזמון יישום הגימור:

שמנים הם חומרים טרמו-וולמים, שזה אומר שנפח השמן נמצא בהתאמה לטמפרטורה.

כלומר- אם מיישמים שמן בלילה, כשקריר, השמן נמצא בנפח נמוך יחסית.

לקראת הצהריים הטמפרטורות עולות ואז השמן מתחמם ועולה בנפחו.

התוצאה- שמן עלול לבצבץ החוצה מעל פני שטח העץ.

המלצתי- לחבוש כובע רחב שוליים וחולצה עם שרוולים ארוכים, להרכיב משקפי שמש וליישם את השמן כשחם בחוץ.

אגב, אני מניח שאני לא מכיר את כל גימורי הדקים והפרגולות הנמכרים בישראל ואם למישהו מהקוראים יש ניסיון עם גימור לתנאי חוץ שהחזיק ונראה טוב מאד למשך 5 שנים ומעלה ללא צורך בחידוש (כלומר להסיר וליישם מהתחלה) אשמח לשמוע.

*************************************************************************

עד לפני כמה שבועות הייתי כותב את הפוסט הזה ועוצר כאן.

לפני כמה שבועות גיליתי נתון ש"הופך את כל השולחן".

בכל מקרה, נראה לי שהעמסתי די והותר לפוסט אחד.

כל טוב ובשורות טובות!

אסף יוסף כהן

www.clirishon.co.il

clirishon@gmail.com

 

PTO.jpg